אודות
הסיפור שלי
נולדתי בירושלים במשקל 900 גרם (כן, קטנה יותר מחבילת סוכר).
מכיוון שנולדתי מאוד מוקדם, העיניים שלי לא הספיקו להתפתח כמו שצריך ונוצר אצלי קוצר ראייה גבוה בשתי העיניים.
בגיל צעיר מאוד עברתי כמה ניתוחים כדי לנסות ולהציל את הראיה בעין ימין ולתקן פזילה חמורה ועד היום צרובות בי חוויות לא פשוטות, כולל סלידה ממיץ פטל.
לגדול כילדה לקוית ראייה זה לא פשוט בכלל. בגלל מוגבלות הראייה התמודדתי עם אתגרים שילדים אחרים לא צריכים להתמודד איתם וגם היום אני ממשיכה להתמודד.
למשל, אם אני צריכה לקחת אוטובוס זה הופך לפרויקט כי אני לא רואה את המספר של האוטובוס מרחוק אלא רק כשהוא מתקרב. אני צריכה כל הזמן להיות בהיכון, לעמוד בקדמת התחנה ולקוות ששום דבר לא יסתיר לי או להסתמך על טוב ליבם של זרים.
בנוסף, אני לא יכולה לראות מספרים של בניינים, שלטים של חנויות או אפילו פרצופים של אנשים מרחוק.
מה הציל אותי? הכתיבה
הקשיים הפיזיים הם לא פשוטים אבל אפשר להתרגל אליהם בסופו של דבר.
לעומת זאת, יש קשיים שאי אפשר להתרגל אליהם, כמו הקשיים החברתיים.
בבית הספר הייתי מאוד בודדה, ביסודי לא היו לי בכלל חברים ובתיכון היו לי אולי שלושה.
גם בזה אני לא לגמרי בטוחה, כי היו הרבה מאוד אנשים שלא היו באמת חברים שלי. אנשים שלקחו אותי "כפרויקט חברתי". הציעו לי לבוא לסרט או לבית קפה אבל ביום יום לא דיברו איתי. זו הייתה תחושה נוראית.
מה שהציל אותי באותן שנים – הייתה הכתיבה.
הייתי מגיעה כל יום לבית הספר חצי שעה לפני הצלצול וכותבת. בעיקר שירים. יורקת את כל התחושות הקשות שהיו לי על הדף.
הכתיבה עזרה לי לבטא את עצמי, להוציא החוצה רגשות קשים, להתמודד עם תחושת הבדידות הקשה ולהעריך את עצמי.
היא הצילה אותי ואין פלא, שהתאהבתי בה מאוד מהר.
על הספרים שלי
רק בגיל 28 קיבלתי את המוטיבציה שהייתי צריכה כדי להגשים את החלום שלי.
כתבתי את הספר הראשון שלי תוך חודשיים (כשהייתי אצלי הוריי, בסגר הראשון של הקורונה. זוכרים שהיה פעם דבר כזה?).
בספטמבר 2020 הוצאתי אותו לאור. אמנם זה היה ספר שירים (ולא פנטזיה, כמו שחלמתי בגיל 12) אבל עדיין התרגשתי מאוד והייתי גאה.
אלו שירים שהתעסקו בחוויות ובמחשבות שלי כאישה לקוית ראייה שחיה בעולם של אנשים רואים.
שנתיים וחצי לאחר מכן, במאי 2023 הוצאתי את ספרי השני, גם הוא ספר שירה, ששיריו מתעסקים בחווייה הנשית על כל צורותיה.
על ההרצאות שלי
ההתאהבות שלי בהרצאות קרתה שנה קודם, בשנת 2019.
חברה שהכרתי בקבוצת מנהיגות לאנשים עם וללא מוגבלות (לינק20) ביקשה שאחליף אותה בהרצאה לסטודנטיות לחינוך במכללה בירושלים.
היא הייתה אמורה לספר את סיפור חיה אך לא יכלה להגיע.
היא ביקשה שאגיע להחליף אותה יום לפני ההרצאה ולמרות ההתראה הקצרה – הסכמתי.
כתבתי במהירות את סיפור חיי והלכתי להרצות.
ההרצאה הייתה עבורי אירוע עצומתי. התרגשתי ונהניתי. הרגשתי שנתתי ערך לסטודנטיות. הרגשתי נפלא.
אבל לא חשבתי לעשות עם זה כלום. יותר מזה, כשדודה לי אמרה לי אחר כך שאולי אני צריכה להקים עסק של הרצאות, מלמלתי בתגובה "מי בכלל ירצה לשמוע אותי?".
הייתי צריכה עוד שנה כדי להבין שיש אנשים שירצו לשמוע אותי. יש הרבה.
על אימון אישי
בגיל 30 החלטתי ללמוד אימון אישי מתוך סקרנות ורצון להתפתח. רציתי לקבל כלים להתפתחות אישית ולשינוי חשיבה שיעזרו לי לפתח את העסק.
התחלתי ללמוד קורס אימון במכללת יוזמות אבל לא יכולתי לשער מה יקרה בהמשך. מעט זמן אחרי שהתחלתי ללמוד, התאהבתי בתחום: בכלים שלו, בדרך הפעולה שלו, בעוצמה שלו. היכולת לסייע לאדם להבין את עצמו יותר טוב, לגלות על עצמו דברים חדשים ולהגשים את החלום שלו, קסמה לי. האפשרות לתת לאדם כלים פרקטים לפעולה ולראות את השינוי שחל בו, הדהימה אותי. החלטתי שזה התחום שבו ארצה לעסוק.
המטרה שלי
המטרה שלי בהרצאות, בספרים ובאימון היא להעניק השראה להגשמה, כוחות לצלוח אתגרים ופרספקטיבה חדשה על החיים.
להעניק לכל אחד ואחת את היכולת לראות את הטוב ואת הכישורים שבו/שבה ולהעניק מוטיבציה לבטא ולממש אותם, בלי קשר לנקודת ההתחלה.
אני תמיד אומרת שזה לא משנה איזה קלפים קיבלנו בחיים, זה משנה מה אנחנו עושים איתם. יש אנשים שקיבלו המון קלפים מצוינים ולא עושים כלום.
ויש אנשים כמוני, שקיבלו קלפים פחות טובים, ואפילו איבדו כמה קלפים בדרך, אבל עושים המון.
אני לא אומרת שלא יהיו קשיים או מכשולים. יהיו. אבל אני תמיד אומרת שזו לא חוכמה לנצח את הקושי, החוכמה היא לנצח עם הקושי.
כתבות שעשו עליי 🙂
לחצו על האייקון לפתיחת הקישור
